<h1>צרור הכסף הארוך, דרך ה' שער ד'</h1>
<h2>דף יח.</h2>
כתב הר"ם ז"ל בפ"ו דנחלות, ישראל שנשתמד יורש את קרוביו (וכן) הישראלים כשהיה. ואם ראו ב"ד לאבד את ממונו ולקונסו (ו)שלא יירש כדי שלא לחזק ידי הרשעים הרשות בידם. ואם יש לו בנים בישראל תנתן ירושת אביהם המשומד להן. וכן המנהג תמיד במערב ע"כ. ובתשובה להרמב"ן ז"ל לענין המשומד בדין הירושה. איתמר בקידושין גוי יורש את אביו דבר תורה שנאמר [דברים ב'] כי ירושה לעשיו נתתי. ומקשינן ודילמא ישראל משומד שאני. אלמא ישראל משומד דינו כישראל ולא כגוי. וכתב עוד, וכשחזרתי על כל צדדי [משומד] אין לי מקום ללמוד [ממנו] דיני המשומד יותר מן הכותיים, שהרי משומדים גמורים הם, משמצאו להם דמות יונה בהר גריזים. ואעפ"כ למ"ד דגרי אמת הן היו דיניהם כדין ישראל, כמו ששנינו [כתובות כ"ט ע"א] בבא על הכותית שמשלם קנס דקסבר גירי אמת הם ואע"פ שנשתמדו. והרבה האריך בזה וכתב, הילכך הלוקח מהם, וכל הבא מכחן, בין בירושה בין במתנה, דינו כדין הבא מכח ישראל. ואינם בדרכי הגוים והקנאות שלהם כלל. אלא שהן עצמן קונסין אותם, כשור של ישראל שנגח את שורם. ובירושלמי [ע"ז פ"ה ה"ד] אמרו, כותאי דקסרין מותר להלוותן ברבית, שגם זה אינו (גדל) [גזל] אלא התורה אסרתו משום [ויקרא כ"ה] וחי אחיך עמך. ואע"פ שרש"י אוסר רבית דמשומדין ומכל מקום אין ממונם אלא בדיני ישראל. ובחולין [מ"א ע"א] מקשינן, המטמא והמדמע בשוגג פטור במזיד חייב, ומוקי לה בישראל משומד. (במזיד) [אלמא ישראל משומד מזיק], פטרי ליה בדיני ישראל ואינו חייב לשלם אלא כישראל גמור ע"כ.
